איך בפועל נראים החופים המופלאים של בALI

כותב הבלוגר עם הכינוי levik:

הנה אני, סוף סוף חזרתי הביתה, ועכשיו הגיע הזמן לספר לכם את כל האמת הלא נוחה על החופים הנשגבים של באלי. מפתיע, אבל על כך כמעט ולא תמצאו שום דבר בדיווחים המתרגשים של בלוגרים. כולם משבחים את גן עדן הבתולי של חול לבן ומים תכולים. למרבה הצער, האמת היא שבפועל הכל לא כל כך נפלא כמו שניתן להניח כשקוראים מאמרים באינטרנט.

אספר לכם הכל כמו שזה, ללא מסננות, כדי שאתם, כשאתם מתכננים חופשה, לא תחוו את האכזבה שאני חוויתי. קיראו את הפוסט הזה והראו אותו לחברים שלכם שמתכננים (או חולמים) לנסוע לחופשה בבאלי. בסופו של דבר, מי שמוכן — מצויד.

אם פותחים את אינסטגרם לפי התג «באלי», אז אפשר לראות אוסף של תמונות חופים חסרים ואנשים יפים — בעיקר, נערות שהטבע העניק להן (ולא רק!) דמויות מרהיבות. על כך האי הזה אנו תכננו לנסוע לחופשה.

ולא מפתיע, אף אחד לא רוצה, כשמגיעים לחופשה המיוחלת, להעלות לאינסטגרם הנעים שלו תמונות חופים שיותר מזכירים מזבל. כולם רוצים להציג תמונות יפות, לקנאה של החברים שנשארו בבית. תמונות, שמזכירות את אלה שהניעו אותם בעצמם להחליט לנסוע לבאלי.

אני מודה, אני קצת אשם בזה בעצמי — הנה, למשל, ממש לפני השנה החדשה, כדי לא להרוס לאף אחד את מצב הרוח, העליתי תמונה מחוף נקי וסגור.

בסופו של דבר מדובר במעגל סגור — אף אחד לא רוצה להיות הראשון להראות את האמת. אף אחד לא רוצה להודות שהוא נסע לפינה של גן עדן, אבל מצא את עצמו באשפה. אבל צריך להתמודד עם זה איכשהו, אז בכל זאת אספר לכם איך הכל נראה במציאות.

ובכן, הגענו לסימיניאק, הנחנו את הדברים בווילה שלנו והזדרזנו לחוף. הגענו לשם ומיד הרגשנו שמשהו לא בסדר.

מכל עבר על החול שכבו בקבוקים ריקים, שקיות, עטיפות, כוסות...

במקומות מסוימים, היכן שעמדו כיסאות שיזוף עם שמשיות, היו פחות.

במקומות אחרים — הרבה יותר.

ובנוסף, שכבת הזבל מפלסטיק לא נגמרה על החול — כל הטוב הזה נמשך עד קו המים ומעבר לו. בגלי החוף שטו כל אותם בקבוקים וכוסות. היה קשה להבין איך אפשר לשבת במצב כזה, ומפחיד לחשוב איך אפשר לשחות בזה.

התברר כי האשמה על כל הזבל הזה לא ניתן לייחס אך ורק לתושבי באלי ואפילו לא לתיירים שלא מנקים אחריהם. בשנים האחרונות, החודשים החורפיים הפכו בעבור האי לעונת הפלסטיק. זרמי הים מביאים אל חופי המערב-הדרומי (שבהם נמצאים כל אתרי הנופש הפופולריים ביותר) ערימות זבל מהאי השכן ג'אווה. אינדונזיה באופן כללי נחשבת לאחת מהמדינות המזהמות ביותר, שם משתמשים בהרבה פלסטיק חד-פעמי, שאינו ממוחזר. כל זה מגיע לנהרות המקומיים, ואז מועבר לים. ומדצמבר ועד מרץ, החוף של באלי מתמלא בדיוק באותם מקומות שבהם נופשים תיירים החולמים על חופים טרופיים. זרמי הים לא זורקים רק תלוליות פלסטיק לחוף, לפעמים גם גזעי עצים שלמים מגיעים לחופי קוטה, סימיניאק, ג'ימבראן ואחרים.

זה עשוי להיראות מפתיע, אבל יש אנשים שלגמרי לא נבוכים מכל הזבל הזה. אנשים יושבים על כיסאות שיזוף באמצע כל הבקבוקים והתיוגים!

הם מאפשרים לילדיהם לשחק בחול באמצע כל הזבל הזה!

יש כאלה שמצלמים סלפי בחופים המלוכלכים האלה!

הרשויות המקומיות ובעלי המלונות הסמוכים מבינים כי מצב כזה עלול לפגוע קשות בתיירות על האי ולשלול מהם חלק גדול מהכנסותיהם. לכן, החופים ליד המלונות היקרים מנקים בכל בוקר עובדים ומתנדבים. הם פשוט מגיעים בשעות הבוקר המוקדמות עם מטאטאים ומגרפות, אוספים את כל הזבל שנצבר מאז אתמול בשקיות גדולות ונושאים אותו לאנשהו. אני מקווה שכל הפלסטיק הזה ממוחזר בצורה תקינה ולא חוזר שוב לים.

במקומות מסוימים בחוף אפשר לראות בצורה מאוד ברורה היכן מסתיימת אזור המלון היקר, כלומר, גם תחום הפעולה של המנקים הללו.

האם צריך להפתיע שהרוב המוחלט של הנופשים בבאלי מעדיפים לבלות זמן במועדוני חוף הידועים, במקום בחופים הציבוריים?

גם אנחנו בילינו כמה שעות במועדון כזה ב-31 בדצמבר.

ובשאר הזמן, יותר התפנקנו בבריכה מאשר בים. האכזבה מהחופים בבאלי הייתה עבורנו shock.

אם מישהו מהיכרויות שלכם מתכנן לנסוע לבאלי בתקווה לראות חופים נקיים כמו באינסטגרם, הראו להם את הפוסט הזה. חופים כאלה עדיין קיימים על האי, אבל כנראה שתצטרכו לשלם יותר עבורם.

* * *

ועוד... אל תחשבו שהבעיה הזו היא בלעדית לבאלי, שאתם יכולים פשוט למצוא חוף טרופי אחר במקום אחר בעולם. sooner or later כולם יהיו כך ממולאים בזבל מפלסטיק, אם הציוויליזציה שלנו תמשיך להשתמש באותה דרך המונית בבקבוקים, כוסות, עטיפות ושקיות פלסטיק.

יצא לי לשמוע לא פעם על כך שפריטי פלסטיק חד-פעמיים מזהמים את האוקיינוסים שלנו. על כך שיש איפשהו בים אי מפלסטיק שגדול פי שלושה מצרפת. אבל כאן נאלצתי להתמודד עם זאת פנים אל פנים, וזה הרגש די מגעיל.

איך אפשר להתמודד עם זה?

מתחילת ינואר 2019 באלי כבר נכנס לתוקף איסור על כל פריטי הפלסטיק החד-פעמיים. לא ברור איך האי, שבו מים לשתייה נורמליים מגיעים רק בבקבוקים, יוכל ליישם איסור כזה. אבל אפילו אם הם יצליחו, זה לא ישפיע על זרם הזבל שמגיע לחופים שלהם בעונת החורף.

מאוחר או מוקדם, כולנו נצטרך להודות שאנחנו משתמשים ומשליכים יותר מדי פלסטיק בחיי היומיום שלנו, ושצריך לשנות משהו בהרגלים שלנו.

תמונות וטקסט — מקור